פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:ז׳:ב׳

« פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:ז׳:א׳ פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:ז׳:ג׳ »

7 הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול׳. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְאָהֵן הִין לֹא בְצֶדֶק הוּא. וְהִין צֶדֶק אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הִין שֶׁלְּצֶדֶק הֲוָה.

פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:ז׳:ב׳

7 גמ' וביקש לחזור בו חוזר. ואין בו משום מחוסרי אמנה. וגרסי' לה לעיל בסוף שביעית ובפ' הזהב הל' ב':

8 וההן לאו צדק והן צדק. והכי פריך בשביעית וכי זה הן צדק הוא והתורה אמרה שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק:

9 אמרי. בשעה שאמר הין של צדק הוה. והיה דעתו ליתן לו אלא שאח"כ הוא רוצה לחזור ואמרינן דאין זה יכול לתובעו בדין והיינו נמי טעמא דמתני':

« פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:ז׳:א׳ פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:ז׳:ג׳ »